סיכום אישי 2024

עדיין חי, בועט, רץ – וסוגר שנה

כהרגלי, אני אוהב לעצור לרגע ולסכם. יש משהו בסיכום שמאפשר להסתכל בפרספקטיבה על התקופה שחלפה. עכשיו בזמן שאני כותב, שבת בבוקר, השבת האחרונה של 2024. גשם חזק דופק על החלונות בלי הפסקה מאז שהתעוררתי, והקמין עצים פועל במרץ.

הברקים והרעמים שם ברקע, והחמין מפזר ריח משגע בכל הבית. כולם עדיין ישנים, ורק אני, עם הקפה ביד, מתרווח מול הלפטופ ומביט בגינה שלי בגאווה. בדרך כלל בשעה כזו אני עם חברי קבוצת הריצה שלי, רצים בטבע, אבל הבוקר אני נהנה מהפינוק של הבית. אתמול הספקתי לרוץ 24 ק"מ – ריצה שבועית ארוכה כהכנה למרתון תל אביב – ועכשיו אני לוקח את הזמן לחשוב, לכתוב, ולהוקיר.

איך התחילה לי 2024?

השנה שלי נפתחה בצורה בלתי צפויה, עם התקף לב שבא לי כמו רעם ביום בהיר – על כך כתבתי כאן ממש בימים האחרונים של 2023 עברתי צינתור, הותקן לי סטנט, ושלחו אותי הביתה עם כדורים לכל החיים. בדיוק מה שניסיתי להימנע ממנו, באמצעות אורח חיים בריא.

אבל הנה אני, אחרי שנה, ואני עדיין כאן!

בהתחלה, בשבועות הראשונים, פחדתי לחזור לרוץ. לא רק חששתי שאני לא ארגיש טוב במהלך הריצה, אלא גם פחדתי שאני עלול לחטוף שוב התקף לב. היה קשה להתמודד עם הפחד, אבל בסופו של דבר החלטתי פשוט לצאת החוצה. לאט לאט, חזרתי לאימוני הריצה שאני כל כך אוהב. השנה רצתי כ 1,500 ק"מ בסך הכל, ובאוקטובר החלטתי להתאמן שוב למרתון.

המסר שלי? אם הייתי מוותר על עצמי אחרי התקף הלב הזה, לא הייתי מצליח לחזור למסלול. ההתמדה, האמונה וההתגברות על הפחדים – זה מה שהניע אותי.

הבלוג – 52 פוסטים ו-78,000 מילים בשנה

התחייבתי לעצמי לכתוב פוסט אחד בשבוע, וכך עשיתי – 52 פוסטים על אורח חיים בריא. כל פוסט היה בערך 1500 מילים, שזה יוצא כ-78,000 מילים במהלך השנה! נושא שמעניין אותי, שאני אוהב לחקור, ושתורם לשמירה על אורח חיים בריא.

למדתי איך להשתמש טוב יותר בכלי AI כמו ChatGPT, Claud ו-Perplexity.ai, ששיפרו את הכתיבה שלי והציעו רעיונות חדשים. אבל היצירה היא שלי, והחשיבה הביקורתית שלי גם השתפרה .

האם אני משוגע? אולי. כל כך הרבה מילים כתבתי, אבל זה היה כיף גדול, ולכן עשיתי את זה. מרגיש שהשלמתי עוד פרויקט חשוב. כשאני חושב על זה, יש לי שלושה פרויקטים של כתיבה: הראשון היה ב-2013, כשכתבתי 350 פוסטים – אחד כל יום במהלך הטיול המשפחתי שלנו בו שיתפתי על מעללינו כל יום בטיול סביב העולם - קישור פה. עשר שנים אחרי כן, ב2023 עשיתי "טירונות כתיבה" כדי לחזור לכושר כתיבה וכתבתי 100 פוסטים ב-100 ימים - הנה פה, ועכשיו ב2024 יצרתי 52 פוסטים על אורח חיים בריא, הרגלים ותזונה.

מה עכשיו? כנראה שאמשיך לכתוב, אבל בקצב נמוך יותר. לצד החקר על אורח חיים בריא, שיתפתי גם חוויות אישיות משמעותיות, כמו פוסט שנכתב מתוך תרפיה על תקופה קשה בחיי לפני כמה שנים: "החיים שלי הרגישו כמו חרא אחד גדול. הרגשתי בשפל. הבנתי שאני תלוי בחומר הזה, שבלעדיו אני לא יכול להיות שמח. הייתי במצוקה, התביישתי במצבי. כאב לי בלב. הבנתי שאני לא אדם חופשי, אני תלוי."הפוסט ההוא היה שחרור אמיתי.

משבר אמצע השנה – הסכמתי לא לדעת!

אני כותב יומן אישי כבר שנים. זה עוזר לי לחדד את המחשבות, לדבר עם עצמי ולמצוא כיוון ופתרונות לבעיות שונות. באמצע השנה פתאום לא ידעתי שום דבר – לאן אני מכוון את חיי מבחינה אישית ומקצועית. הרגשתי שאני לא במקום שאני רוצה להיות. זה לא הפעם הראשונה שאני מרגיש תקוע ובלבול. אבל הפעם היה משהו אחר – יותר עמוק, יותר כבד. בפעמים הקודמות שזה קרה, חיפשתי וודאות כמה שיותר מהר, לתקוע יעד ולהתחיל לרוץ אליו. הפעם מרדתי בזה. אז החלטתי להסכים לא לדעת ולהיות בסדר עם זה. חוויה חדשה עבורי. הנה מה שכתבתי ביומן:

"פאק לדעת! לא יודע! לא יודע מה אני רוצה. מרשה לעצמי להיות ככה. לחיות את ההווה בלי תוכניות לעתיד. לא רוצה לתכנן כי אני לא יודע כלום. רק יודע מה עושה לי טוב, ממה אני נהנה, ואת זה אני פשוט יעשה."

בחודשים הבאים נכנסתי למצב של הרפיה עמוקה וקבלה טוטאלית. הרפתי מהכל, קיבלתי את כל מה שלא עובד לי – את החסרונות, את הדפקטים, את מה שלא מצליח. החלטתי להפסיק להילחם ולהפסיק להשתוקק. לא כתבתי מילה ביומן שלי במשך חודשיים. לא רוצה כלום. אין מטרות. אין יעדים. פשוט חייתי יום-יום בלי שום לחץ חיצוני. בתקופה הזאת, פיתחתי פרויקט שיקום ההשקיה בגינה, וזה עזר לי להתקרקע, פשוט להיות עם מה שאני אוהב – האדמה, הצמחייה, העצים. תרגלתי נוכחות עמוקה של כאן ועכשיו במשך חודשיים. אפשר לקרוא לזה בריחה, לפעמים זה מה שצריך.

זה הוביל אותי לטוויסט בעלילת חיי. הפעם בלי לחשוב, בלי לתכנן, בלי לדעת – מצאתי את עצמי מתעניין ונרשם ללימודי תעודת הוראה. המשבר העלה שוב שאלות של זהות, שאלות שאני מתמודד איתם כבר למעלה מ10 שנים. מי אני? ומה אני רוצה? הייטקיסט? תוכניתן? מנהל? יזם? מאמן אישי? מורה? איך אני רוצה להמשיך להתפתח? מה להמשיך ממה שאני עושה בחיים? מה להתחיל? מה להפסיק לעשות? והאם לא הגיע הזמן לנוח קצת מכל הגדילה הזו?

הסיפור שסיפרתי לעצמי הוא שאני כרגע גם וגם וגם – שותף בסטרטאפ, מאמן אישי לאורח חיים בריא, ולומד להיות מורה. כל הקלפים שלי פתוחים. לא תכננתי להרפות למשך חודשיים, אבל עברו חודשיים. התנתקתי מלחשוב, ניתקתי את המחשב שבתוך הראש שלי, והפסקתי לדאוג ולחשב מסלולים. הסכמתי לא לדעת כלום.

הסכמתי לא לדעת מה הלאה. שקעתי בכאן ועכשיו כמו שלא עשיתי אף פעם. הרגשה של "הכל בסדר". יש לי כבר הכל, אני עושה מה שבא לי, לא מפחד, לא דואג – חופש טוטאלי. לפעמים כיף לא לדעת כלום, לזרום עם החיים, לא להיות במאבק כדי להשיג או להגיע. שחררתי. אני קם בבוקר, רואה את השמיים הכחולים, את הגינה שלי, נושם בקלילות ומחייך אל העולם. סתם, ללא סיבה.

תובנות מהמשבר: להסכים לא לדעת

במהלך תקופה כזו, יש נטייה לחשוב שיש לנו תשובות , ושהחיים הם רצף של הישגים ומטרות. אבל מה קורה כשאנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים? המשבר הזה לימד אותי שהפסקה מהמרוץ, לא בהכרח מתוך בריחה, אלא מתוך קבלה של המצב, יכולה להוביל להבהרה פנימית. לפעמים, לא לדעת – זה בסדר, זה מאפשר לנו להתרווח בכאן ועכשיו ולהתחבר מחדש למה שעושה לנו טוב.

אם אתם מרגישים אבודים או במאבק מתמשך עם עצמכם, אולי הגיע הזמן להרפות. לפעמים דווקא היכולת להפסיק לרדוף אחרי התשובות ולהיות בסדר עם זה, היא זו שפותחת דלתות חדשות. החיים הם לא תמיד על הישגים או פתרונות מיידיים, לפעמים הם על השקט שבין לבין.

תפנית בעלילת חיי - לימודי תעודת הוראה

ההחלטה ללמוד הוראת מדעי המחשב הייתה אחת מההחלטות שפשוט קרתה, בלי הרבה מחשבה מקדימה. זה התחיל בשיחה עם חברה של אשתי, שסיפרה לי על החוויה שלה בהסבה מהייטק להוראה. לשמוע על הדרך הזו עורר בי תחושת סקרנות, והקשרים שהחברה הציעה לי לקחו אותי לשיחה עם נחום חופרי – אדם מיוחד שעוזר להייטקיסטים לעשות את המעבר להוראה.

הרעיון התחיל להתרקם, ובמקום לחשוב ולבצע תוכנית מסודרת, פשוט נרשמתי ללימודים. לפעמים, זה כל מה שצריך – להפסיק להיסחף במחשבות ופשוט לעשות. בחודש נובמבר, מצאתי את עצמי שוב בתפקיד של סטודנט מן המניין, עם חברים חדשים והתחלה מרתקת של לימודים. מבלי לתכנן יותר מדי, פתאום התגלגלתי לתחום שמעורר בי עניין מחדש.

ההחלטה הזאת לא רק נתנה לי תחושת חידוש, אלא גם ריגשה אותי לחזור לתחום התכנות. אני מנהל בהייטק כבר המון שנים אבל תמיד אהבתי לתכנת. יש משהו כל כך מספק בלהתמודד עם קוד שוב, ובלימודים, אני מרגיש ויודע שאני ממש טוב בזה.

אם יש כאן משהו שאני יכול להעביר, זה שהרבה פעמים הדרך המתוכננת ביותר לא תמיד היא הדרך הנכונה. לפעמים, כל מה שצריך זה פשוט לפעול. להפסיק לחשוב יותר מדי, ולעשות את הצעד הראשון.

פרויקט חידוש השקיית הגינה

מה שעזר לי להתמודד עם משבר אמצע השנה היה פרויקט שהסיח את דעתי ואפשר לי לא לחשוב על כלום חוץ מהגינה שלי. אין כמו עבודת כפיים ועבודת אדמה כדי לא לחשוב, להתקרקע ולהסיח את הדעת. במשך חודשיים עבדתי על החלפת כל צנרת ההשקייה בביתי בשטח לא קטן. וואו, איך נהניתי מהפרויקט הזה. זו הייתה הרפיה ובריחה מבורכת מכל כאבי הלב שלי.

הייתי צריך להחליט מה להשקות ומה לא, מה להעביר, חיים ומוות. כל עץ, שיח וצמח קיבל תשומת לב – גיזום, ניקיון והשקיה חדשה. ככה 250 מטר של צינורות השקיה, תכנון סכימה, והתייעצויות עם CHATGPT לגבי הפרטים הקטנים של הפרויקט, כמו איזה ספיקה של מים תהיה מספיק חזקה לאזורים שונים. הכל התחיל כי חלקים מהגינה שלי לא הושקו עקב סתימות של אבנית בצנרת.

בהתחלה ציירתי את כל הגינה וניסיתי לתכנן. זה לא היה זה, ואז פשוט החלטתי לקנות 250 מטר צינורות ולהתחיל. כל יום עשיתי עוד כמה מטרים, פוגש את הצמחייה, עוקר את הצנרת הישנה, מחליט מה לעשות בחלק הזה, וככה הלאה. היו ימים שהתחלתי ב-5 בבוקר וסיימתי ב-15 - שעות רבות של עבודת גינון קשה. כאב לי הגב, השרירים, אבל נהניתי מכל רגע. התוצאה מדהימה. חידשתי את כל הגינה, וביום ההולדת שלי, באוקטובר, שתלתי פרחים בעדניות מול הבריכה. היה כיף.

כאשר הפרויקט הסתיים, הלימודים שלי בדיוק עמדו להתחיל. תזמון מושלם.

מרתון שוב!

לקראת יום ההולדת שלי באוקטובר השנה, התחיל לדגדג לי לחזור על החוויה של פברואר 2022 – מרתון מלא של 42.2 ק״מ. אולי בגלל משבר אמצע השנה, אולי בגלל ההתקף לב, אבל החלטתי לחזור על החוויה. חיפשתי מרתון בחו״ל – פריז, אמסטרדם או וינה, אך באוקטובר כבר לא היה מקום פנוי, אז נרשמתי למרתון תל אביב בסוף פברואר.

עברו להם חודשיים מאז יצרתי תוכנית אימון חדשה בעזרת צ׳אט GPT, ודיוק של התוכנית על ידי מאמן הריצה של החורשנים, ארז דברת, האיש והאגדה. אני מאוד נהנה מהאימונים ומקווה להצליח להגיע לקו הסיום ב-28 לפברואר.

פרויקט ניקוי – צום מים 3 ימים

הרגשתי שהגיע הזמן לנקות. זה היה בספטמבר לפני יום כיפור – לנקות את כל הרעלים. בקטנה, לא כמו שעשיתי ב-2020 אז היה ניקיון יסודי של 21 יום צום מים בקוסטה ריקה, אלא ניקוי שנתי. כתבתי על החוויה הזאת ב 72 שעות של צום מים: יומן אישי מההכנות ועד הסוף

ועוד לא מעט דברים קרו

אתם יודעים, שנה שלמה קורים עוד מלא דברים. קשה לסכם את כל מה שקרה, אז רק אגיד בכמה מילים: אימנתי אנשים לאורח חיים בריא – הצלחתי עם חלקם ועם חלקם לא. בנוסף לבלוג שלי, כתבתי המון פוסטים בפייסבוק, ובמשך כמה חודשים היה לי פוסט שבועי קבוע שבו כתבתי כל יום חמישי – "יום חמישי שמח", וגם פוסט שבועי ביום שלישי – "יום שלישי פעמיים כי טוב". משבר אמצע השנה הסיט אותי מהפעילות הזאת, ולקחתי הפסקה שלא הסתיימה.

המשכתי את הפעילות בסטרטאפ שבו אני שותף. בינתיים ב2024, לא הצלחנו לגייס כסף, היו קשיים ואתגרים בפיתוח, במיוחד איך להתחיל לפתח את החלק של ה-AI במוצר. בסוף הצלחנו להתגבר על הקשיים ופשוט התחלנו. אנחנו עדיין בהתחלה, אבל יש לנו כיוון מבטיח.

רצתי כמעט כל שבת עם החברים בקבוצת הריצה חורשן. הקבוצה הטובה בעולם. עשיתי פרויקט של "100 ימים לדבר מול מצלמה" ולהרגיש נוח עם זה – יש לי 100 סרטונים באורך דקה שמתעדים את הפרויקט הזה. שמרתי על ההרגלים הטובים שלי, ניסיתי הרגלים חדשים שלא המשיכו עד עכשיו, אבל היו חלק מההתנסות שלי השנה ולפעמים לכמה חודשים, כמו גראונדינג. התחלתי לעבוד על שתי סדנאות בשיתוף פעולה, אך בגלל המשבר שלי לא המשכתי את הפעילות, אבל אני מקווה לחזור לזה בעתיד.

לקראת סוף השנה הצלחנו להגיע להסכם עם שותף אמריקאי עקשן בסטרטאפ הקודם שלי, ואפשר עכשיו לסגור את החברה הקודמת באופן פורמלי, ואת הפרק ההוא של חיי. העקשנות של המנכלית, בשם סאקי, למרר לנו את החיים ולגרור אותנו למשפט, הסתיים לשמחתי. חתמנו על הסכם והתביעה ההזויה שלה בוטלה.

סיכום של הסיכום

שנת 2024 הייתה שנה של המון עשייה, שינוי, התפתחות ואתגרים. עם כל המשברים, ההצלחות והחוויות, אני מרגיש שאני יוצא ממנה במקום טוב יותר. למדתי להפסיק לרוץ אחרי התשובות ולפעמים פשוט להסכים לא לדעת. עשיתי צעדים קדימה, אבל גם הפסקתי, נתתי לדברים להתגלגל והתרכזתי בעיקר בלהיות נוכח. אני מלא בהכרת תודה על כל החוויות והאנשים שהיו חלק מהשנה הזו, ומצפה להתחיל את 2025!

---

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש - בלינק זה