צום מים הוא כלי מדהים המאפשר לגוף שלנו תנאים מיטביים לניקוי וריפוי. חלפו להן 5 שנים מאז שעשיתי צום מים של 21 יום בקוסטה ריקה. הצום הארוך היה תחת השגחתו של לורן לוקמן, בלב ג'ונגל שבו התעוררתי מדי בוקר לצעקות הזריחה של קופים מיוחדים הנקראים Howler monkeys (כן, זה היה מטורף כמו שזה נשמע!).

לפני פחות משבועיים החלטתי שהגיע הזמן לצום לכמה ימים. למה החלטתי לעשות זאת? כיצד התכוננתי? אילו אתגרים פגשתי במהלך הצום? מה החלטתי לעשות עם פעילות גופנית ומה קרה ביום למחרת הצום?

טיפול שנתי לגוף ולנפש

הרי פעם בשנה אני לוקח את הרכב שלי לטיפול שנתי בגלל הבלאי. ומה עם הגוף? לא נראה לכם שגם הוא סובל מבלאי? רעלים שמצטברים, מולקולות שלא מתפקדות כראוי ועוד בלאי?

הדבר היחיד שיודע לתקן את הבלאי של הגוף הוא הגוף עצמו. כל מה שהוא צריך הם את התנאים האופטימליים. צום מים הוא כמו מוסך לגוף.

איך עובד המוסך לגוף ולנפש?

אנרגיה

כאשר הגוף נח ולא מעכל מזון, הוא משתפר. יש לו אנרגיה לבצע תהליכים מדהימים של ניקוי ותיקון. הוא מנקה הרבה "זבל" שהצטבר מהרעלים שאנחנו סופגים ועובר תהליך הנקרא אוטופגיה - מעין "התייעלות" פנימית.

שימור אנרגיה ע"י התייעלות של צרכני האנרגיה

כשאין צריכת אנרגיה ממקור חיצוני, הגוף מתחיל לעשות אופטימיזציה ברמה המולקולרית. הוא עושה את זה בשביל לשרוד. הוא חייב לשמור על אנרגיה כדי לשרוד כמה שיותר זמן. הרי הגוף לא יודע מתי יהיה מזון שוב ולכן הוא חייב לבצע פעולות של לשמור על מאגר האנרגיה שלו לכמה שיותר זמן. לכן כל מה שמבזבז לו אנרגיה הוא מעיף. הוא "מנקה" תאים וחלקי תאים שצורכים אנרגיה מיותרת או בצורה לא אופטימלית כלומר מבזבזים אנרגיה. כי אם יש מולקולה שלוקחת אנרגיה אבל לא עושה את מה שצריך או בצורה פגומה אז עדיף להרוג אותה וליצור חדשה במקומה.

במיוחד יתרון עצום בצום הוא חידוש המיטוכונדריות - האברונים בתאים האחראים על יצירת אנרגיה. הגוף מסלק מיטוכונדריות פגומות ויוצר חדשות.

ניקוי רעלים

מה שנקרא DETOX מתרחש כאשר מפסיקים לאכול. בעצם כל חומר שמפסיקים לצרוך אותו הגוף מנקה את הרעלים שנכנסו עד כה. זה עובד עם ניקוטין, כאשר תפסיקו לעשן הגוף יתחיל להוריד את הקולטנים לניקוטין ויוציא החוצה ניקוטין. כאשר תפסיקו קפה, הגוף ינקה רעלים שקשורים לקפה וכו. בעצם כל גרעון קלורי הוא סוג של ניקוי רעלים. כמובן שצום מים הוא העוצמתי ביותר כי אתם מפסיקים את כל החומרים שאתם צורכים ולכן הגוף יתחיל ב-DETOX העוצמתי ביותר. כתבתי על איך עובד מנגנון ניקוי רעלים.

שיפור גם במערכת העיכול, החיסון ואיזון הורמונלי

בנוסף בזמן צום, מערכת העיכול זוכה למנוחה והתחדשות, מערכת החיסון מתחזקת והורמונים שיצאו מאיזון מתאזנים מחדש תוך כמה ימים.

בעצם, זה כמו לעשות ריסטרט לגוף - והנפש, שמחוברת אליו, עוברת ריסטרט גם היא.

תכלס מה קורה בזמן צום מים?

בקצרה ותכלס כאשר הגוף נח ולא מעכל מזון, הוא משתפר. יש לו אנרגיה לבצע תהליכים מדהימים של ניקוי ותיקון:

• ניקוי רעלים: הגוף מנקה הרבה "זבל" שהצטבר מהרעלים שאנחנו סופגים.

• אוטופגיה: תהליך שבו הגוף מתייעל ברמה המולקולרית.

• התחדשות מיטוכונדריות: הגוף מחדש את האברונים האחראים על יצירת אנרגיה בתאים.

• מנוחת מערכת העיכול: מאפשרת לה להתחדש.

• חיזוק מערכת החיסון: עוברת גם כן התחדשות.

• איזון הורמונלי: הורמונים שיצאו מאיזון מתאזנים מחדש תוך כמה ימים.

בעצם, זה כמו לעשות ריסטרט לגוף ולנפש.

למה דווקא עכשיו?

הרגשתי שזה הזמן הנכון עבורי לצום. עבר מספיק זמן מאז שהכנסתי את עצמי ל"מוסך" לכמה ימי שיקום, והסתיו שהגיע הוא תזכורת מצוינת לכך שזו עונה של שינוי והתחדשות.

עם יום ההולדת שלי המתקרב, חשבתי: מה יותר טוב מלהתחיל שנה חדשה עם גוף מחודש? אני יודע שהגיע הזמן לאזן את התזונה שלי, שהתדרדרה מעט לאחרונה.

כן, אני מודה – החטאים שלי כוללים יותר מדי לחם, פופקורן וגלידות. אלו הם ה"אויבים" האחרונים שלי, שמזכירים לי שלפעמים צריך לעצור ולתת לגוף את מה שהוא באמת צריך.

אז עכשיו זה הזמן שלי לקחת פסק זמן, לנקות את המערכת ולהתחדש לקראת הפרק הבא בחיי.

ההכנות לצום: מסע של 11 ימים

ב-11 בספטמבר, החלטתי שהגיע הזמן לצום כמה ימים. קבעתי את תאריך היעד ל-22 בחודש, ונתתי לעצמי 11 ימים להתכונן. למה לא להתחיל מיד? כי הכנה נכונה היא חצי מההצלחה.

חלק חשוב מההכנה היה קביעת מסגרת זמן גמישה לצום. החלטתי מראש שאצום בין 3 ימים ל5 ימים, אך השארתי את האפשרות פתוחה להחליט את הזמן המדויק תוך כדי תנועה. זו הייתה החלטה מחושבת, המבוססת על ההבנה שכל צום הוא חוויה ייחודית. הקשבה לגוף ולנפש הייתה המפתח - הבטחתי לעצמי שאמשיך רק כל עוד ארגיש טוב וללא תקלות מיוחדות. גישה זו אפשרה לי להיות גמיש ולהתאים את משך הצום למצבי הפיזי והנפשי בזמן אמת.

התחלתי במעבר הדרגתי לתזונה טבעונית בריאה. הורדתי בשר ומוצרים מהחי, הפחתתי קמחים, והתמקדתי במזונות שתומכים בניקוי הכבד. קניתי אגוזי מלך וברזיל, קולורבי, צנוניות, ברוקולי, תרד ותה ירוק אורגני.

כמובן, היו אתגרים בדרך. בארוחת שישי משפחתית, כן אכלתי דג אבל נמנעתי מבשר. בשבת, אחרי ריצה, נכנעתי ללחמניות למרות הניסיון להפחית גלוטן. אבל בסך הכל, הצלחתי לשמור על תזונה טבעונית ברובה.

התחלתי את הבקרים (אצלי זה בסביבות צוהריים) עם שייקים בריאות- אננס, בננה, תותים, פירות יער, תרד, קייל ואגוזי מלך. אחרי כן סלט גדול עם המרכיבים שיתמכו בניקוי המתקרב.

לקראת סוף ההכנה, יצאתי עם חברים לתל אביב והרשיתי לעצמי כמה "חטאים" קטנים- כוס יין, צ'ייסר עראק ועוגת שוקולד טבעונית. זה הזכיר לי כמה חשוב לשמור על איזון.

ביומיים האחרונים לפני הצום, הקפדתי יותר: עוד שייקים בריאים, דאל הודי, והרבה ירקות. הפסקתי לשתות קפה יום לפני תחילת הצום.

למרות כל ההכנות, מצאתי את עצמי מהרהר אחרי שבוע: "למה בעצם אני רוצה לצום?" זו תזכורת טובה לחשיבות של הגדרת מטרות ברורות לפני שמתחילים.

בסופו של דבר, החלטתי לדחות את תחילת הצום ביום, כדי להתמודד עם ארוע חשוב שרציתי להיות בו במיטבי ולא בזמן צום. כי לפעמים צריך להיות גמישים ולהתאים את התוכניות שלנו למציאות החיים.

סיכום ההכנות לצום: עשרת הימים המכריעים

בעשרת הימים שלפני הצום, התמקדתי במספר נקודות מפתח:

1. מעבר לטבעונות: שיניתי את התזונה שלי לכיוון טבעוני, מה שעזר לגופי להתנקות קצת עוד לפני ולהתכונן.

2. תמיכה בכבד: בחרתי מאכלים שתומכים בניקוי הכבד, כמו ירקות עליים ירוקים, אגוזים, ותה ירוק.

3. מיינדסט מתאים: הקדשתי זמן לחשוב על הסיבות והיתרונות של הצום, מה שעזר לי לגייס מוטיבציה.

4. ארוחות משפחתיות: בארוחות שישי, השתדלתי לבחור אפשרויות בריאות יותר, כמו דגים במקום בשר, ולהגדיל את מנת הירקות. היה חשוב לי להיות חלק מכולם בארוחת שישי המפשחתית ולא להיות המוזר שעכשיו לא אוכל כלום חוץ מחסה (הייתי כבר המוזר הזה בעבר).

5. מחשבה על אימוני הכושר בזמן הצום: החלטתי שלא אתאמן בזמן הצום כדי לאפשר מנוחה מקסימלית עבור תהליך הניקוי והריפוי. ניתן לשלב פעילות מתונה בזמן צום. ואם המטרה היא לרדת במשקל אפשר גם כמובן לעשות פעילות גופנית עצימה בזמן הצום אבל זה סיפור יותר מורכב וצריך לדעת מה עושים. לא ארחיב על זה.

6. הגברת צריכת המים: הגדלתי בהדרגה את כמות המים היומית שלי, מה שעזר לגופי להתרגל לשתייה מוגברת לקראת הצום.

חשוב לומר שההכנה לצום היא תהליך אישי. מה שעבד עבורי עשוי להיות שונה עבור אחרים. המפתח הוא להקשיב לגוף, להיות גמיש, ולהתאים את ההכנות לצרכים ולאורח החיים האישיים.

תכלס מה לאכול בשבוע שלפני הצום?

בשבוע שלפני הצום, התמקדתי במזונות שתומכים בניקוי רעלים ומחזקים את הכבד. הנה הרשימה שלי:

1. שום ובצל : 2-3 שיני שום ובצל קטן ביום. למה? כי הם מלאים בתרכובות גופרית שמעודדות ייצור אנזימים נוגדי חמצון בכבד.

2. אגוזים: חופן של אגוזי מלך ביום ואגוז ברזיל אחד ביום. הם מספקים שומנים בריאים ונוגדי חמצון חשובים.

3. ירקות צבעוניים: גזר, ברוקולי, תרד, קייל. בשביל ויטמינים ונוגדי חמצון.

4. צנונית וקולורבי: אלה הם ה"שחקנים הסמויים" של ניקוי הרעלים. חצי כוס מכל אחד מעולה לכבד שהולך לפעול בעצימות מיוחדת בתקופת ניקוי הרעלים של הצום.

5. תה ירוק: 2-3 כוסות ביום. זה עוד מנה חשובה של נוגדי חמצון.

6. פירות : אני שתיתי שייקים של פירות ואגוזי מלך עם תרד וקייל כוס או שתיים ביום. אפשר ומומלץ לאכול פירות טריים ועדיף אורגניים.

הקפדתי לשלב את כל אלה בתפריט היומי שלי בעשרת הימים שלפני הצום. זה כמו לארוז מצרכים חיוניים לפני מסע חשוב. וזו לא רשימת מכולת קשוחה. העיקרון הוא לאכול מגוון של מזונות טבעיים, עשירים בנוגדי חמצון ותומכי כבד. ההקשבה לגוף היא תמיד המפתח - אם משהו לא מתאים לכם, פשוט דלגו עליו.

צום או הרעבה? חשוב להבין את ההבדל

כל פעם שאני מספר לאמא שלי שאני הולך לצום היא אומרת לי שאני משוגע. למה לך להרעיב את עצמך? או אבל אתה ממש רזה! לא משנה כמה הסברתי לה, אמא זאת אמא. אז בואו נעשה סדר בין צום להרעבה:

צום זה כשלגוף יש כל מה שהוא צריך. זה מצב שהגוף שלנו מכיר היטב מההיסטוריה האבולוציונית שלנו. בזמן צום קצר עד בינוני (ימים עד שבועות), הגוף שלנו פשוט עובר להילוך גבוה - הוא מנצל את מאגרי השומן ביעילות ושומר על המערכות החיוניות.

הרעבה, לעומת זאת, זה כשהגוף במצוקה אמיתית. זה קורה אחרי שבועות או חודשים, כשמאגרי השומן מתרוקנים והגוף מתחיל "לאכול את עצמו" - מפרק שרירים ורקמות חיוניות. זה כבר מסוכן.

אז איך נדע שעברנו מצום להרעבה? סימנים ברורים הם:

1. אזילת מאגרי השומן - כשאין יותר "דלק" בטנק.

2. איבוד משמעותי של מסת שריר - הגוף מתחיל לפרק את עצמו.

3. חסרים תזונתיים - שמתחילים להשפיע על תפקוד מערכות חיוניות.

בשורה התחתונה: צום קצר יכול להיות בריא ומתגמל. הגוף שלנו יודע להתמודד איתו ולהתייעל בזכותו. אבל הרעבה? זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה מצב של מצוקה כרונית שעלול לגרום לנזקים מצטברים.

לכן, כשאני מדבר על צום, אני מתכוון לתקופה מוגבלת ומבוקרת, שבה אני מקשיב לגוף שלי ומכבד את הגבולות שלו.

יום ראשון לצום: המאבק עם כאב הראש הקטלני

הצום התחיל בערב יום ראשון, ואיתו הגיע האתגר הראשון -כאב ראש קטלני. אחרי 24 שעות, הרגשתי כאילו הראש שלי עומד להתפוצץ. הכאב היה כל כך חזק שהתקשיתי להירדם, בסתובבתי במיטה חסר מנוחה וכבר התחלתי לפנטז על קפיצה למקדונלדס לשבור את הצום.

אבל רגע, נשמתי עמוק כי אני יודע שכאב ראש הוא אחד הסימפטומים הנפוצים של ניקוי רעלים. זה בעצם סימן טוב! הרעלים משתחררים מרקמות השומן, זורמים בדם, מגיעים לראש - והופ, כאב ראש. זה כמו מסיבת פרידה של הרעלים בגוף שלי.

הקפדתי לשתות הרבה מים, כי זו הדרך העיקרית של הרעלים לצאת מהגוף. זה גם עוזר למנוע התייבשות, שהיא גורם נוסף לכאבי ראש בזמן צום.

אחרי שעה וחצי של התהפכויות במיטה, סוף סוף נרדמתי. וכשהתעוררתי בבוקר? הכאב נעלם כלא היה! יש! אני ממשיך.

עכשיו אני מבין שעוצמת כאב הראש היא בעצם מדד לכמות הרעלים שיצאה ממני. זה מעיד על התזונה הלא כל כך נקייה שלי בתקופה האחרונה. אני נזכר בצומות קודמים שלי, כשהתזונה שלי הייתה יותר נקייה, ואז כמעט ולא היו לי סימפטומים. סה"כ כאב לי הראש איזה 4 שעות אז לא כזה נורא.

יום שני לצום: המאבק עם הכאב הנפשי

אחרי כ-40 שעות של צום, הגיע האתגר השני -כאב נפשי חזק. פתאום, כמו סערה שמגיעה משום מקום, הוצפתי ברגשות עזים של כישלון. הרגשתי כאילו נכשלתי בכל תחום בחיי.

זה התחיל מדבר קטן - שמעתי פודקאסט על מישהי שאין לה טלוויזיה בסלון, ופתאום הרגשתי כמו האפס הכי גדול בעולם. חשבתי על העשייה החדשה שלי כמאמן לאורח חיים בריא, ובכלל, מה עברתי ב-5 השנים האחרונות מאז הצום הארוך בקוסטה ריקה? עברתי מעין חשבון נפש והנפש שלי הרגישה גמורה.

הרגשות האלה היו קשים מאוד להכלה. הרצון לאכול ולסיים את הצום צף ועלה, רק כדי לא להרגיש אותם. אבל החלטתי להיות חזק. נשמתי עמוק ונתתי לרגש להציף אותי. "אני כישלון", אמרתי לעצמי, "בסדר. אני מקבל את זה. מרפה."

זכרתי לעצמי שזה רק מצב החיים הנוכחי שלי, לא המהות של מי שאני באמת. בדיוק כמו שגם כשהייתי בשיא ההצלחות הרבות שלי, זה לא היה המהות האמיתית שלי. המהות שלי היא מעבר למצב מסוים בחיי.

פיזית, הרגשתי חלש - עוד סימפטום של ניקוי. מעניין שלא הרגשתי רעב בכלל. זה לא הפתיע אותי, כי אני יודע שאצלי תחושת הרעב נעלמת אחרי יום-יומיים. הגוף חכם, הוא מבין שאין מה לצפות למזון.

אחרי 43 שעות, התחלתי לחשוב על מתי אסיים את הצום. הרי תכננתי בין 3 ל5 ימים. החלטתי שאשמח להשלים 3 וחצי ימי צום, עד יום חמישי בבוקר. זה יהיה 86 שעות בסך הכל.

בדקתי את רמת הקיטונים בדם - 1.2 מ"מול/ליטר (קיטונים הם מולקולות שהכבד מייצר משומן כדי שהגוף ישתמש בשומן ביעילות, במיוחד המוח). זה מצביע על כך שהגוף שלי נמצא בקיטוזיס קלה, מתחיל לשרוף שומנים. סביר להניח שמאגרי הגליקוגן (הסוכר) כבר התרוקנו ברובם.

משמעות במדידת קיטונים:

• קיטוזיס קלה: 0.5 עד 1.5 מ"מול/ליטר

• קיטוזיס מתונה: 1.5 עד 3.0 מ"מול/ליטר

• קיטוזיס עמוקה: 3.0 עד 5.0 מ"מול/ליטר

  
  

תובנה חשובה: הכאב הנפשי שחוויתי הוא חלק נורמלי מתהליך הצום. זה לא רק על ניקוי פיזי, אלא גם על ניקוי רגשי. הצום מאפשר לרגשות שהדחקנו לצוף. זה קשה, אבל זו הזדמנות לעבד אותם ולצמוח.

יום שלישי לצום: המאבק עם ה"נמאס לי"

58 שעות לתוך הצום, ביום רביעי בבוקר, והגוף שלי מתחיל לשדר אותות SOS. קמתי לקול אזעקה מטילים מלבנון. אספתי את הבנות וירדנו לממ"ד מנומנמים.

הגוף? כואב. במיוחד הרגליים, עם כאבי שרירים מוזרים בשוקיים. וזה מבלבל, כי לא עשיתי ספורט מאז שבת. אני

יודע שזה סוג של כאבי "ריפוי". לפעמים חווים כאבים במקומות בגוף שהוא מחליט לשקם שם מה שצריך. אני סומך על הגוף החכם שלי. הוא כנראה עושה סדר בשרירי התאומים המפותחים שלי.

הכאבים האלו הזכירו לי שבזמן הצום הארוך שלי בקוסטה ריקה, היה איתי בחור קנדי סביב גיל 40 בשם טום. לפני הצום הוא היה במצב של כאב אקוטי המון זמן. הוא לא הצליח אפילו לשבת מרוב כאבי גב. הוא עבר מספר ניתוחים בגב ואף ניתוח לא עזר לו. הוא צם 42 יום. כפול ממני. הוא הגיע במטרה לרפא את עצמו. הוא סיים את הצום יחד איתי. ישבנו יחד לאכול וזה היה כמו פלא שהוא הצליח לשבת ללא כאבים אחרי כמה שנים של סבל. הוא סיפר לי שבמהלך הצום הוא הרגיש כאבים בגב באזור שניתחו אותו. אז צום מים הוא כנראה באמת "סכין המנתחים" של הגוף.

דקרתי את עצמי באצבע ועשיתי בדיקת קיטונים הבוקר - 2.3. וואו, אני ממש בעיצומו של קיטוזיס! אבל עם כל הכבוד לקיטונים, אני מרגיש חלש. לא מעבר לסביר, אבל בהחלט חלש. האנרגיה? אפס. נאדה. כלום. אני מקווה שזה ישתפר , אבל בינתיים... אני שוקל לשבור אותו כבר הערב.

שלושה ימים מלאים, 72 שעות - זה נשמע מכובד, לא? מצד שני, אולי אמשוך עד מחר בבוקר ואגיע ל-3 וחצי ימים? ההתלבטות הזו מעסיקה אותי, אבל אני יודע שבסוף אחליט ברגע האמת. נשארו תכלס כ12 שעות לסוף 3 ימים מלאים.

בינתיים, שקעתי בכתיבת הפוסט הזה. שעתיים חלפו כלא היו. מעניין איך הכתיבה מסיחה את הדעת מהרעב ומהחולשה. אולי זו דרך הגוף שלי לומר לי - תתמקד במשהו אחר, תן לי לעשות את העבודה שלי בשקט?

68 שעות לתוך הצום, כבר החלטתי לסיים את הצום הערב ולסגור 3 ימים מלאים. עכשיו אני בעיקר חושב על מה אני הולך לאכול עוד כמה שעות. כל מני מאכלים עולים לי אבל אתחיל עם סלט פרש ואולי איזה מנגו קטן.

תובנה של היום: הצום הוא כמו מרתון. יש רגעים שאתה רוצה לוותר, אבל דווקא אז צריך להיזכר למה התחלת. כל שעה נוספת היא הישג, וגם אם אסיים ב-72 שעות במקום 84, עדיין עשיתי משהו מדהים לגוף ולנפש שלי.

פעילות גופנית בזמן צום: לעשות או לא לעשות?

אז מה עם פעילות גופנית בזמן הצום? זו שאלה שהתלבטתי בה לא מעט. מצד אחד, הגוף שלי עכשיו ב"מוסך" - עושה ניקוי רעלים ואוטופגיה. חשבתי שאולי עדיף לתת לו לעבוד בשקט. מצד שני, אני רגיל להתאמן ולא רציתי לאבד מסת שריר.

אחרי קצת מחקר, הגעתי למסקנה: בצום קצר של 3 ימים, אפשר להתאמן, אבל בחוכמה.

הנה מה שגיליתי:

1. פעילות מתונה? בהחלט כן. הליכה, יוגה, מתיחות - כל אלה יכולים לעזור לשמור על תנועתיות ואפילו להגן על מסת השריר. פלוס, זה עוזר לשמור על מצב רוח טוב וזרימת דם - שני דברים שממש צריך כשצמים.

2. אימון אינטנסיבי? עדיף לא. זה יכול לגרום ללחץ מיותר על הגוף ולדרוש יותר אנרגיה לשיקום השרירים במקום לתהליכי הריפוי שהגוף עושה.

3. תזמון חכם. אם כבר מתאמנים, כדאי לעשות זאת לפני שבירת הצום. למה? כי אז אפשר לנצל את "חלון ההזדמנויות" של הורמון הגדילה הגבוה לבניית מסת שריר.

4. לא לדאוג יותר מדי. בצום של 3 ימים, ההשפעה על מסת השריר היא זניחה. הגוף בעיקר משתמש בשומן לאנרגיה.

בסופו של דבר, החלטתי להקשיב לגוף. עשיתי קצת הליכות קלות ועבודות גינה מתונות, אבל בעיקר נתתי לגוף שלי את המנוחה שהוא ביקש. זכרתי שהמטרה העיקרית שלי הייתה ניקוי וריפוי, אז נתתי ל"מוסך" הפנימי שלי לעבוד בשקט.

מה קרה ביום למחרת הצום?

ביום חמישי בבוקר התעוררתי עדיין מעט מעורפל, לא לגמרי במיטבי, ואפילו עם כאב ראש קל. למרות שסיימתי את הצום בערב הקודם ואכלתי מנגו, סלט ירקות ולחם, נראה שהגוף המשיך לעשות "פינישים" אחרונים בתהליכי הניקוי וההתאוששות. כעבור כשלוש שעות הרגשתי פתאום חידוש מרענן – חיוני מתמיד, ללא כאבים ואנרגטי במיוחד. פרצי אנרגיה שטפו אותי, והגוף והנפש הרגישו כאילו עברו רענון עמוק. כנראה שהמיטוכונדריות שלי חזרו לפעול בשיא הכוח. הצבעים נראו לי עזים יותר, והטעמים חזקים ומלאי חיים. התחדשות מוחלטת. אלו היו 72 השעות של צום המים שלי בתחילת סתיו 2024.

יצאתי מהמוסך – עכשיו נראה לאן אני נוסע מכאן?

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש - בלינק זה