הרגל עם נקודת עצירה זה שוב לקבל החלטה 11/100

נכתב ב11 ליולי,2023 - 11 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

הרגל חדש עם נקודת עצירה

אתגר 100 הימים החדש שלי, לכתוב כל יום פוסט אישי במשך 100 ימים הוא פרויקט כיפי ומעניין. הוא סוג של יצירת הרגל חדש שהוא לכתוב כל יום פוסט אישי. אבל אם קיימת נקודת עצירה כמו הפוסט מספר ה100 שלי זה מסמן את סופו של ההרגל החדש הזה. זה בסדר גמור אם מה שאני רוצה זה לכתוב 100 ימים ולהפסיק אבל אם אני מנסה ליצור הרגל כתיבה אז יש פה בעיה.

היופי באוטומט הוא שלא צריך להחליט

שאנחנו רוצים ליצור הרגל קבוע ומשתמשים בנקודות התחלה ועצירה קיים סיכון שההרגל יפסיק בנקודת העצירה. הרי כל היופי ביצירת הרגל כאוטומט הוא שלא נדרש מאיתנו לקבל החלטה. ברגע שאתה יוצר את ההרגל אתה מחליט לא להחליט. כאשר זה אוטומטי אתה הרי לא מחליט, אלא אתה פשוט פועל. אם יש להרגל שלך נקודת עצירה אז אתה נדרש שוב לקבל החלטה חדשה כדי להמשיך את ההרגל. מחקרים רבים מראים שהרבה יותר קשה להתחיל שוב מאשר פשוט להמשיך הלאה.

נקודת עצירה חצי מרתון 2012

אני זוכר שפעם התאמנתי לחצי מרתון תל אביב. בזמנו, זה היה המרחק הגדול ביותר שרצתי בחיי, כלומר היה לי שם אתגר וסיפוק רב בהגשמת היעד. זה היה ב2012 ואחרי הגשמת היעד הפסקתי להתאמן בכלל בריצה למשך כמה חודשים. יש לי כמה חברים בקבוצת הריצה שלי שיש להם תמיד יעד שהוא בדר"כ תחרות מסויימת שמתאמנים אליה. הבעיה עם יעד כזה שהוא עלול להוות נקודת עצירה להרגל הריצה שלך. אם בראש שלך אתה זקוק ליעד כדי שידרבן אותך לרוץ והפרס שלך הוא ההגשמה בהשגת היעד אז אתה כנראה לא תמשיך לרוץ אחרי הגשמת היעד אלא אם תמצא יעד חדש. אין לי ביקורת לגישה הזאת, אם זה עובד לך כך שכל פעם יוצרים יעד חדש. זה פשוט דורש יותר מאמץ לתחזק את היעדים כדי שההרגל ימשיך.

הרגל לתמיד

הרגל לתמיד לא זקוק ליעד מסויים. לדוגמא, הרגל הריצה שלי היום הוא כזה שאין לו נקודת התחלה ואין לו נקודת סיום. הגישה שלי וההרגל שלי הוא לרוץ 3 פעמים בשבוע: יום כן ויום לא עד יומי האחרון. כל עוד אני בריא ומסוגל לרוץ. המטרה העיקרית שלי היא ליהנות כאשר אני רץ ולא להיפצע. כל השאר זה בונוס. אם אני נרשם לתחרות זה מוסיף עניין אבל הרגל הריצה שלי לא תלוי ביעד של התחרות.

עשר שנים אחרי, מרתון מלא והמשך ההרגל

אחרי שסיימתי את מרתון תל אביב ב2022 המשכתי בשגרת אימוני הריצה שלי באופן שוטף ללא עצירה. זה היה הוכחת ניצחון אמתית יותר מהמרתון עצמו. אני זוכר שהתאמנתי למרתון דאגתי להזכיר לעצמי שאני נהנה מעצם האימונים ללא קשר להגשמת היעד. מרתון תל אביב ב2022 היה גם כן המרחק הגדול שרצתי בחיי בדומה לחצי המרתון שרצתי ב2012. הוא היה אתגר גדול רב יותר והרגשתי סיפוק גדול שהגשמתי אותו. אבל הוא לא היה נקודת עצירה ולכן המשכתי אחרי שבוע של מנוחה והתאוששות.